יום שבת, 10 במאי 2008

הישרדות - מושג נעלם עבור קוריצה...פרק הגמר של הישרדות

למה קוראים לזה פרק הגמר כשזה לא פרק גמר? למה קוראים לזה פרק הגמר כשנותרו עוד 4 מתמודדים במשחק, לא ברור.
גם גיא זוארץ לא נסגר על עצמו והודיע למתמודדים ש "הגעתם הכי רחוק שאפשר במשחק הזה" ואנחנו שואלים: ?!&*$% אהה, באמת? הכי רחוק במשחק הזה זה לא כאילו להישאר אחרון ולקבל מיליון שקל? לא.
טוב.
10 הפרקים האחרונים היו שיעמום המחץ. וגם 10 הפרקים שקדמו להם. הממממ (זה פיהוק).
עורכים אין בתוכנית הזאת, כבר סיכמנו, אבל ראשית אחת יש. כשאומרים לה שעלילת התוכנית, שאמורה להיות תוכנית ריאליטי, מכוונת מלמעלה ומבויימת היא טורחת לעדכן אותנו שהתוכנית תפקידה אינו לחנך אלא לבדר.
ואנחנו רוצים לטרוח ולעדכן אותה, שאם התוכנית הייתה מבדרת היינו מבליגים. מאחר והיא משעממת פחד הטיעון הזה לא מחזיק מים.
אם יש משהו מעניין בהישרדות, שבזכותה שרד (חחח) הפורמט הזה את האבולוציה של 10 שנות הטלויזיה האחרונות, היא שהיא עסקה בבני אדם אמיתיים, במניעים, רגשות, אסטרטגיות ואנושיות לשמה, יפה או מכוערת, אבל אנושית.
כשלוקחים 20 מתמודדים, מכניסים להם טקסטים לפה ואסטרטגיות לראש, כשהאתגרים לא שוויוניים וכשסצנה באורך דקה משודרת במשך חצי שעה, זה אומר שמי שהמציא את התוכנית לא מאמין בה. לא מאמין בטבע האנושי שיספק את הדרמה.
אז צר לי לאכזב, אבל דרמות מבויימות יש לנו בשפע. הן משעממות מאווווד. ריאליטי זה ריאליטי. נו טוב, כשתגדלי ותהיה לך טלויזיה אולי תביני.

בפרקים הקודמים, שעלילתם נמשכה בערך שעה נטו ושודרה במשך שלושה חודשים, יעל ומשה עיוורים כעטלף ומסרבים להצטרף לשחר לסיכוי האחרון שלהם לשרוד. מגיע לכם.
נעמה המסכנה לא יודעת שהיא הבאה בתור, אבל גם לא יודעת שנועם תכף חוזר מהאי השחור ההוא, לחלץ אותה כמו הספונסר ההוא, עם הג'יפ.
תלתליה המסכנים של יעל לא צלחו את טלטלת הסירה הזעירה והיא מגיעה לאי המתים לא בדיוק כפי שהיית רוצה להיראות רגע לפני שהנך קופצת לשק השינה של כוורן מסוים מאוד שלא ראה בחורה כבר הרבה זמן, כדבריו: "זה מחרפן להיות פה לבד במעבדת המחשבות", ומשהו לוגית כל הזמן לא מסתדר, כי להיות תקוע משך 24 שעות על אי עם בנאדם חדש כל שלושה ימים זה לא נקרא לבד, ולדבר זה במילא לא הצד החזק שלך.
מילא.
הוא מנצח אותה בהינף גבה אבל מבקש שתישאר איתו על האי כדי שיאכלו בשר על שיפוד ויתכסו בשק ויצחקקו בזמן שחבריהם המסונג'רים בטאיינו ילכלכו ידיים ב"אסטרגיה". חחח.
זה לא עובד וחבריהם מבלים בקטמרן.
למחרת בבוקר נועם מתעורר ורואה פרפרים, ציפורים ודגים צבעוניים. הכל דבש אצל הכוורן, אם שאלתם.
האתגר מול משה באמת משעמם יותר מהשיט על הקטמרן, באמת כססתי ציפורניים, לא ידעתי מי ינצח: משה או נועם? הרי זו ממש תעלומה. איזה מזל, איזה מזל. פשוט נס משמיים שנועם יותר גדול, יותר חזק, יותר גבוה, יותר מהיר. אחרת משה היה יכול לקחת את האתגר הזה בקלי-קלות. אימל'ה. מזל, אמרנו.
והוא חוזר! וזה נורא מעניין, כי שמעתי שיש איזה 3 צופים בצפון הנגב שעדיין חושבים שהמתמודדים לא יודעים באמת על אי המתים, והשלושה האלה מאוד הסתקרנו לראות איך יגיב דן כשיראה את נועם חוזר לאי.
הוא הגיב יפה.
הבנות שמחו מאוד, הכל יחסי, ומרינה אמרה שמעיפים את נועם ושום דבר לא השתנה.
דן ניצח באתגר ובחסינות כי אמרו לנעמה לתת לו לנצח, ונעמה "אף פעם לא ראיתי את התוכנית הזאת לפני" לא מבינה את המשחק אז היא עושה כל מה שאומרים לה.
כדי להבטיח ששום גורם אנושי ואף קמצוץ ריאליטי לא יתגנב לסדרה, מכניסה ההפקה שרשרת חסינות שנייה ומחזיקה אצבעות שהפעם הכוורן לא יפשל כמו בפעם הקודמת וייקח אותה, כבר, גוד דאם איט. אחרת היא לא יודעת מה לעשות ומאיפה להשיג בשעה כזו עוד דומיניקנית שתחרוז עוד שרשרת.
הלוח שמתאים רק למידות גופו של נועם ושאין מראש שום סיכוי בעולם שנעמה אטו מרינה ייקחו, אכן לא מאכזב ונועם זוכה באתגר, ומרינה ונעמה בוכות הרבה ובעיקר מרינה. ועוד. ועוד. תפסיקי כבר.
אחר כך דן אומר שהוא הולך לעשות ארוחה עם עוף כי מישהו כנראה אמר לו לחסל אותה ביום האחרון אחרת אין סידורי טיסה בשביל התרנגולת והם ממש בבעיה, וגם שייצא בבום ביום האחרון על האי, ודן שחושב שהוא חכם שוב אוכל את זה ושוב מקריב את עצמו על המסלול-הבטוח-לשום-מקום-אבל-מה-אכפת-לנו-להקריב-אותו-הוא-מביא-הרבה-רייטינג-ואולי-נסובב-ברגע-האחרון-את-ההצבעה-וכל-המושבעים-יצביעו-לך-אתה-יודע-שאנחנו-יכולים-לעשות-את-זה*קריצה*-סמוך-עלינו.
ומתחיל להשחיז את הסכינים.
קוריצה, ההיית או חלמתי חלום?