הפרק השני של הישרדות קמרינס היה משמח למדי. ריקוד המריקודו הושלם, הוא לא נראה משהו אבל החבר'ה במריקודו בהחלט מתגבשים. הם מפסידים משימת פרס חשובה, ולא זוכים בציוד דיג, שזה ממש בסדר, כי גם באנאו המנצחים לא זוכים בציוד דיג, מה שאומר שלאחר האיחוד, לא יהיו הרבה דגים בים. כלומר, בים אולי יהיו, אבל לא במחבת.
הקפה שהכין רועי אינו ערב לחיכה של אתי, שהורגלה במשך שלושה ימים לקלאב מד קמרינס, ויש לה תלונות על איכות השירות. ישיבת ההנהלה תתכנס בקרוב, ללא ספק, ומישהו ישלם את המחיר על הקפה המר הזה.
באופן אישי, אני מקווה שזה לא יהיה אביב, הוא הרבה יותר מעניין והרבה פחות מעצבן מבן שלמד מילים, וכעת הוא סטודנט למשפטים.
ברור לי ששבט מריקודו מדגמן הישרדות טובה יותר, למרות שהם לא חכמים מי יודע מה (להוציא את פנינית, יהלום אמיתי, מלוטש ומדויק, יפה וחיננית ומלאת פנינים). שבט מריקודו חזק יותר, פיסי יותר, מהיר יותר, מאוחד יותר.
ככה זה כששמים אותך על אי בודד עם כמה חבר'ה שאתה לא מכיר, בלי אוכל, מים או אש, ואומרים לך: לך תסתדר. אז ממציאים ריקוד.
שבט באנאו סובל מתסמונת ה "אנחנו לא יודעים כמה טוב לנו", אי לכך מתפלג במהירות האור.
אותי מעניין לדעת מתי נדבר על העובדה שלירון שטראוס נראה כמו טל ירוק (זוכרים? טל בן דוד שנפל לאי עם חולצה ירוקה, ומאז הוכרע שמו לעולמי עולמיא).
מה קורה עם גיורא רוטמן? חוץ מזה שכל הזמן בא לי לקרוא לו יגאל שזה בכלל הבחור הממושקף משבט מריקודו, זה שלא היה חכם מספיק כדי להדליק אש עם המשקפיים של עצמו?
גיורא מתלונן על המצב הטוב של השבט, וכזקן השבט, הוא בהחלט יודע על מה הוא מדבר. דברים שרואים משם, לא רואים מכאן, וממרחק שנותיו וניסיונו, הוא כבר יודע את מה שגם אנחנו יודעים. כשטוב, מחפשים בעיות. כשיש יותר מדי חומר, משהו ברוח משתנה.
גיורא רוטמן יושב בקט במים, ומצפה לנפילת שבט באנאו, וזו אכן לא מאחרת להגיע. פילוג, בגידה במנהיג, רוחות של מהפכה, ועוד לא עברו שלושה ימים.
בן מלכא יוצא למשימת ריגול ביזארית בקרב שבט מריקודו, וחוזר מסוכסך עם עצמו. הוא מגיע לתובנה, שאביב המגניב חייב להיות מודח, ולא בוחל באמצעים. נראה לי, שההתלהמות המוקדמת של בן, תעלה לו ביוקר, אבל זה נדע רק היום, בפרק ההדחה של שורד אחד, משבט באנאו. א-מאיייייייה.
